<h1>או"ז הלכ' נט"י סימנים נ"ד—נ"ו</h1>
<h2>דף מו.</h2>
[ברכות ט"ו, ע"א] אמר לי' רבינא לרבא חזי מר צורבא מרבנן דאתי ממערבא ואמר מי שלא היו לו מים יקנח ידיו בעפר בצרור ובקיסם א"ל שפיר קאמר מי כתיב ארחץ במים ארחץ בנקיון כתיב כל מידי דמנקי דהא רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא וה"מ לק"ש אבל לתפלה לא פרש"י בעידן ק"ש שזמנו קבוע פן יעבור הזמן עכ"ל. וקשה דמאי שנא תפלה מק"ש ותו דלקמן פרק מי שמתו [ד' כ"ב, ע"א] אמר דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא וא"כ קשה דידי' אדידי' הילכך אין לגרוס הכא אבל לתפלה לא אלא ה"ה לתפלה דתפלה נמי זמנה קבוע ויש לחוש פן יעבור זמנה. והא דאמר באלו עוברין [ד' מ"ו, ע"א] גבי בצק החרש אמר ר' שמעון בן לקיש לגבל ולנטילת ידים ולתפלה ארבעה מילין, התם פירש"י ולתפלה היינו אם מהלך בדרך ובא עת ללון ולהתפלל אם יש שם ביהכנ"ס לפניו ברחוק ארבע מילין הולך ומתפלל שם ולן שם וכן לנט"י לאכילה אם עתיד למצוא מים לפניו בד' מילין עכ"ל ויש לסיים פירושו וכגון שלא התנה שחרית כי היכי דלא תיקשי מההיא דפ' כל הבשר [ד' ק"ו, ע"ב] מיהו מים אינם מעכבין בתפלה. ודלא כפי' הערוך דפי' דברחיצת מים לתפלה עסקי' דהיכי דמי אי דמטי עידן לצלויי הא לייט רב חסדא במי שמתו ואי דלא מטי זמן לצלויי מאי איריא ד' מילין אפי' טובא נמי הילכך ליתא לפי' הערוך בהא. אך מה שפי' הערוך לגבל דהיינו אם יש גבל העושה עיסתו בטהרה ברחוק ד' מילין ימתין עד שיגיע לאותו הגבל ובאדם המהלך בדרך איירי דומיא לתפלה האי פי' עיקר [ולא] כפרש"י דלגבל היינו המגבל עיסת אחרים בשכר וכלי בעה"ב טמאים עד ארבע מילין הטריחוהו חכמים לילך למקוה להטביל כליו דמה שייך הכא למפסק במילי דדינא וההיא דר' אבהו א"ר שמעון בן לקיש אית' נמי פ' העור והרוטב [קכ"ב, ע"ב]. מיהו לאכילה אין נטילה כ"א במים כדמוכח במעשה דר' עקיבא בעירובין [ד' כ"א, ע"ב] ובפרק כל הבשר כדפרי' לקמן.
פרק כל הזבחים שקבל דמן [זבחים כ"ב, ע"א] אמר ר' שמעון בן לקיש כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעי' אינו משלים למעוטי מאי אי למעוטי טיט הנרוק היכי דמי אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפי' לרביעית נמי ואי אין פרה שוחה ושותה הימנו אפי' למקוה נמי לא אלא למעוטי יבחושין אדומים אפי' בעינייהו נמי דהא תניא רשב"ג אומ' כל שתחלת ברייתו מן המים מטבילין בו ואמר רב יצחק בר אבדימי מטבילין בעינו של דג א"ר פפא למעוטי נתן סאה ונטל סאה וכו' פרש"י משלים למי כיור לשיעור ארבע כהנים. לרביעית של נט"י אינו משלים. למעוטי מאי אתא דאין משלים לרביעית. אי נימא למעוטי טיט הנרוק שהוא מן המעלין את המקוה כדקתני התם. נרוק דק שראוי להריקו מכלי אל כלי. אי דפרה שוחה ושותה הימנו שאין עב ליפסל משתיית בהמה. אפילו לרביעית נמי דכל זמן שלא נפסלו משתיית בהמה שלא נעשה בהם מלאכה כשרים לידים דהכי תנן התם ומייתינן לה בגמרא דכל הבשר [ד' ק"ו, ע"א] מים שנפסלו משתיית בהמה בין בכלים בין בקרקע פסולין הא לא נפסלו כשרים. אפי' למקוה נמי לא דלאו נרוק הוא. יבחושין אדומין כמין יתושין בלא כנפים כדרך שגדל בשולי חבית של יין שלנו מבחוץ יבחושין דקין אף הן נבראין מן המים. אפילו בעינייהו נמי אם כל המקוה נעשה מהן כשר ור' שמעון בן לקיש נקט לישנא דהשלמה. בעינו של דג דג גדול שנימק שומן עינו בחורו עכ"ל. משם למדתי דאפי' לאכילה יכול ליטול מיבחושים אדומים ומדגים ומכל דבר שתחלת ברייתו מן המים מיהו שמא צריך שיהי' בהם לחלוחית קצת. פרק עושין פסין [ד' כ"א, ע"ב] מעשה בר' עקיבה שהי' חבוש בבית האסורי' והי' ר' יהושע הגרסי משרתו בכל יום ויום מכניס לו מים במדה מצאו שומר בית האסורין אמר לו מה היום מימיך מרובים שמא לחתור בית האסורין אתה צריך שפך חציין והניח חציין כיון שהגיע אצל ר' עקיבה אמר לו יהושע אי אתה יודע שזקן אני וחיי תלוין בחייך סח לו כל אותו המאורע א"ל תן לי מים ליטול ידי אמר לו לשתות אין מגיעין כו' אמר לו ומה אעשה שחייבין עלי' מיתה מוטב שאמות מיתת עצמי ואל אעבור על דברי חבריי אמרו לא טעם אותו היום כלום עד שהביאו לו מים ונטל ידיו וכששמעו חכמים אמרו ומה אם בזקנותו כך בילדותו על אחת כמה וכמה אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה לו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. למדתי משם דעפר וצרור וקיסם לא מהני לאכילה שאם לא כן אמאי לא טעם כל אותו היום כלום ואין לומר שהי' מחמיר על עצמו דהא ואל אעבור על דברי חבריי קאמר מיהו קצת קשה דהואיל ושהה כשיעור ארבע מילין הוה לי' למיכל מדר' אבהו אמר ר"ש בן לקיש ונראה בעיני דר' אבהו אר"ש בן לקיש במתנה מיירי וקמ"ל דאע"ג דהתנה כרב מבעי' לי' להמתין עד ארבע מילין ולא כדפרי' לעיל דמיירי בלא התנה.
פרק כל הבשר [ק"ו ע"א] אמר רב אידי בר אבין א"ר יצחק בר אשיין לא אמרו נט"י לחולין אלא משום סרך תרומה ועוד משום מצוה מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים ורבא אמר מצוה לשמוע דברי ר' אלעזר בן ערך דכתי' כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים אמר ר' אלעזר בן ערך מיכן סמכו חכמים לנטילת ידים לחולין מן התורה א"ל רבא לרב נחמן מאי אסמכתא א"ל דכתיב וידיו לא שטף במים הא שטף טהור הא בעי טבילה אלא ה"ק הא אחר שלא שטף טמא פרש"י מפני סרך תרומה שהידים שניות הם ופוסלות את התרומה אבל חולין לא מהני בהן שני ומפני סרך תרומה שירגילו אוכלי תרומה ליטול ידיהם (הנוהגת) [הנהיגוה] בחולין. מצוה לשמוע דברי חכמים שתיקנוה דכתי' שאל אביך ויגדך וגו'. רבא אמר מצוה דאורייתא היא כר' אלעזר בן ערך. מיכן סמכו כדמפרש ואזיל. הא שטף במים את ידיו נטהר מנגיעתו בזב בתמי'. אלא ה"ק הנוגע בזב ומי שאינו שוטף ידיו שניהם טמאין ואסמכתא בעלמא היא עכ"ל. והיינו דקאמר ר' עקיבא ואל אעבור על דברי חברי שאין בו כ"א אסמכתא דעיקר קרא אתא כדדרשינן לה פ' יוצא דופן [ד' מ"ג, ע"א] וידיו לא שטף במים מה ידיו מאבראי אף כל מאבראי והואיל והסמיכו נטילת ידים אקרא דלא שטף במים ש"מ לית להו טהרה לאכילה כי אם במים ולא מהני בהו עפר וקיסם וצרור, והכי נמי משמע מדאמר רב [חולין ק"ו, ע"ב] מתנה שחרית שמע מינה דבלא מים לא אפשר.
